פסק-דין בתיק ת"א 46443-08

פסק הדין ניתן בהמשך לתביעה כספית אשר הוגשה לחיוב הנתבעת בסך של 204,236 ש"ח בגין הוצאות פרסום מודעות והודעות בעיתון חרדי המכונה "עניינים" בשנים 2006-2004 כמפורט להלן :

בשנת 2004 נותרה יתרת החוב לתשלום בסך של 89,144 ש"ח.

בשנת 2005 נותרה יתרת החוב בסך של 114,551 ש"ח.

בשנת 2006 נותרה יתרת החוב בסך של 4,754 ש"ח.

רקע בקליפת אגוז :

התובעת הינה חברה הרשומה כחוק ובזמנים הרלוונטיים עסקה בהוצאה לאור של עיתון חרדי המכונה "עניינים", ואשר במסגרת עיסוקה זה קיבלה מודעות והודעות לפרסום מגופים שונים ובהתאם לתעריף הפרסום שנקבע על ידה.

הנתבעת הינה עיריית בני ברק אשר כפי הנטען בכתב התביעה, נעזרה בשירותיה של התובעת לצורך פרסום מודעות והודעות שונות מטעמה בתקופה שבין 01/2007-01/2004.

טענות הצדדים :

בכתב התביעה נטען, כי הגם שהנתבעת אישרה בשעתו חשבוניות אלה לתשלום, מתכחשת כעת לגובה החוב הנתבע ממנה.

עוד נטען, כי הנתבעת לא התכחשה לנכונות דפי החשבון שהציגה התובעת, כמו גם לא הכחישה את התקבולים והחיובים המשתקפים מהם, אלא שהטענה היחידה שבפיה נוגעת לעובדה כי כמות נכבדת של חשבוניות לא אושרו ע"י ראש העיר והגזבר ומנגד כי העירייה שילמה לתובעת בגין השנים 2004-2006 הוצאות פרסום בסך של 180,000 ש"ח, טענה אשר הוכחשה ע"י התובעת.

כן נטען כי הנתבעת לא הציגה חשבוניות שהנפיקה התובעת ולא אושרו על ידה וכן לא נימקה, מדוע אין לשלם חשבונית זו או אחרת.

אל מול זאת ניצבת גרסת הנתבעת, ולפיה יש לדחות את התביעה בהעדר עילה ובשל העובדה כי התובעת לא הרימה את נטל ההוכחה המוטל עליה, שכן לדבריה, התובעת לא טרחה לפרט באילו פרסומים מדובר, מועדי הפרסום, זהותו של הגורם המאשר מטעם העירייה לפרסומים הנ"ל, וכן לא הוכיחה כי יש חשבוניות מאושרות לתשלום אשר לא שולמו ע"י הנתבעת.

מוסיפה הנתבעת וטוענת, כי התובעת התנהלה מולה שלא כחוק, שכן לא דאגה להחתים את ראש העיר והגזבר על הזמנות עבודה ביחס לפרסומים הנטענים וזאת בניגוד להוראות סעיף 203 (א) לפקודת העיריות [נוסח חדש] הקובע, כי חוזה, כתב התחייבות או תעודה אחרת שקבע השר בתקנות ואשר יש בהם משום התחייבות כספית מטעם העירייה, לא יחייבוה אלא אם חתמו עליהם ראש העיריה והגזבר בשם העיריה ובצד חותמת העיריה.

כן נטען כי ביום 21/11/05 התקיימה במשרדי הנתבעת ישיבה בנושא תוכנית עבודה ותקציב לשנת 2006 בנוכחות ראש העיר והגזבר במהלכה נתקבלה החלטה, לפיה יש לקבל את אישור ראש העיר לפני כל פרסום מודעה והודעה בעיתון או בלוחות מודעות, וכן נקבע כי בנוגע למסגרת עבודה מול התובעת אושר לתשלום סך חודשי שלא יעלה על 5,000 ש"ח רטרואקטיבית החל מינואר 2005, וכי במידה ולא תהא הסכמה לסכומי העבר יש להפסיק כליל את המודעות עד להגעה לסכום של 5,000 ש"ח לחודש. יצוין כי הנתבעת צירפה עותק מפרוטוקול הישיבה האמורה.

בהקשר זה נטען, כי התובעת בחרה להתעלם מהסיכומים שנתגבשו במסגרת הישיבה האמורה, וזאת הגם שמר ווינריך מי ששימש בזמנים הרלוונטיים כמנכ"ל התובעת, עודכן באופן אישי הן ע"י ראש העיר והן ע"י גזבר העירייה.

גזבר העירייה הצהיר, כי הנתבעת שילמה לתובעת בגין התקופה 01/2004-01/2007 תשלום כולל בסך של 180,000 ש"ח, הנובע לטענתו מהחישוב כדלקמן: 5,000 X 36 =180,000 ש"ח.

בנוגע לארבע חשבוניות אשר הציגה התובעת במהלך הדיון מיום 4.8.10 בצירוף העתקי הפרסומים ואף מסמך נושא כותרת "אישור לתשלום חלקי/סופי" חתומים ע"י דובר העירייה, נטען כי חשבוניות אלה אושרו לתשלום על ידי דובר העירייה בכפוף להחלטת העירייה מיום 21.11.2005 לפיה ישולם לתובעת בגין הפרסומים סכום שלא יעלה על סך של 5,000 ש"ח בחודש. בנוסף לכך האישור לתשלום מהווה מסמך פנימי של העירייה, במסגרתו מבקש גורם בעירייה מראש העיר והגזבר לאשר תשלום כלשהו ואישור לתשלום זה כפוף לקבלת הסכמתם של אותם גורמים. כתימוכין לכך מציינת הנתבעת כי בשולי האישור מופיעה רובריקה בה נדרשת חתימתם של ראש העיר והגזבר, ללמדך כי ללא חתימתם ממילא אין האישורים מחייבים את העירייה.

התובעת הגישה תצהיר מטעם מר יעקב מנדלסון, אשר משמש כמשקיע אצלה וכמי שמעורב בנעשה בה ועודכן על בסיס שבועי בדו"ח הכנסות והוצאות.

הנתבעת הגישה תצהיר מטעם מר אהרון אדלר, המשמש כגזבר העירייה וכמי שרשם את פרוטוקול הישיבה במשרדי העירייה מיום 21.11.2005 הנזכר לעיל.